הפרשיות שנחשפות כעת בתקשורת ומזעזעות (כביכול) את כלי התקשורת וחלק מהציבור, הובילו לתביעה ייצוגית הזויה בטענה, ש"ידיעות אחרונות" במשך שנים "הטעה את קוראיו כשהתיימר להיות עיתון המספק חדשות באופן אובייקטיבי, אשר השיקולים המנחים את עורכיו הם ענייניים". לא היה דבר כזה בישראל מאז הקמתה (ואף קודם להקמת המדינה). לכן, דין התביעה להימחק, גם עקב התיישנות.
מאת: אבי וייס, 17.1.17, 17:16

כמה עורכי דין (ליתר דיוק: נועם זיצמן, ע"י עורכי הדין אלירם בקל ועודד גזית) החליטו להגיש "תביעה ייצוגית" בסך של 200 מיליון ש"ח (כאן), בטענה, ש"ידיעות אחרונות" (ציטוט): "לא עמד בסטנדרט המתחייב מהגדרת עיתון".

התובעים כנראה נולדו על הירח ורק כעת הגיעו לכדור הארץ. לא היה דבר כזה מאז קום המדינה (וגם קודם להקמת המדינה). כך, שדין התביעה הזו, בכל מקרה - להידחות, בגלל התיישנות... גם אין לה כל בסיס משפטי. 

יתרה מכך. אני ממליץ לתובעים לקרא את שני המאמרים הבאים, שפרסמתי לאחר עליית טלקום ניוז לאוויר בתחילת 2013:

• עיתונות מפוחדת - לפני המהפכה הבאה.
• למה צריך אתר עיתונות עצמאי וחופשי?

אני אישית עברתי לפני כ-11 שנה לכתוב ב-TheCom כי לא יכולתי לסבול יותר את המצב, שבו אני כותב מאמרים רק לטובת האינטרסים הכלכליים \ האישיים של הבעלים. בתחילת 2013 כש-TheCom נרכש, יצאתי עם אתר עצמאי לגמרי, בדיוק מאותן סיבות.

יודגש, שזה לא משהו, שאני המצאתי או שהייתי בו ראשון. אני חייב לציין כמה שהקדימו אותי בשנים רבות, למשל העיתונאי יואב יצחק, מ-News1. יואב יצחק מרוכז בתחום הפוליטי בעוד שאני מרוכז בעולם ההייטק. אולם, שנינו נאמנים לקוראים ולא לשום אינטרס אחר. יש מעט מאוד כלי תקשורת כאלה בישראל (בניגוד למשל בארה"ב ובעוד מדינות, שבהם יש די הרבה כלי תקשורת עצמאיים לחלוטין, והעיתונות המסורתית המוטה אינטרסים, סיימה את חייה). 

מי שקובע עבור Telecom News את נושאי פרסום של ידיעות ומיקומם באתר הם הקוראים, רק הקוראים, כי הם הלקוחות שלנו. כל ערב צוות האתר בודק את הסטטיסטיקות של הצפיות של הקוראים באתר וזה מה שקובע את המיקום של הידיעות בחזית האתר ואילו נושאים יכוסו (או לא יכוסו) ביום שלמחרת. כך זה נעשה כל יום מימות השנה. 

אגב, ישראל היא אולי המדינה היחידה בעולם בה בלוגרים ואתרי חדשות מקוונים (למעט אם הם שלוחה מקוונת של עיתון מנייר), לא יכולים לקבל "תעודת עיתונאי" ולכן ממילא אינם שייכים ל"קליקה" של עולם העיתונות והמדיה הישן (דוגמת ארגוני העיתונאים, "מועצת העיתונות" וכיו"ב). המונח "אתיקה עיתונאית" חל רק על החברים בארגונים הללו, שממילא הפכו (ומזמן) את הנושא הזה לצחוק.

הבעיה היותר חמורה היא' שבגלל שבעולם התקשורת אין היום מספיק כסף והמשכורות הן נמוכות (למעט כמה טאלנטים), הרמה המקצועית של העיתונות (ושל שאר כלי המדיה ההמונית) ירדה "עד לרצפה". את ההידרדרות של הרמה המקצועית מנצלים אנשים ציניים, שההתמחות שלהם היא לבצע "ספינים" על הגב (והכיס) של הציבור, דוגמת צמרת משרד התקשורת.

להלן רק כמה דוגמאות מהשבוע האחרון כדי להדגים כמה קל "לעבוד בעיניים" על העיתונות והציבור בישראל:

• איך משרד התקשורת נתן מתנה של עשרות מיליוני ש"ח לכל אחת מחברות הסלולר הגדולות, במסווה של "תיקונים צרכניים".
• חשיפת קריסת מודל "השוק הסיטונאי" מול הניצחון הענק של בזק.
• כיצד צחי הנגבי הצטרף לגלעד ארדן ומשה כחלון בהשקת שירות ללא רישיון
• עוד "עבודה בעיניים" בלי לשאול את הציבור, תחת המסווה של "שוק סיטונאי"
• הרגולטור לתקשורת באירופה ממשיך להתקדם בשיטה שלא שמעו עליה בישראל.
• חוש ההומור של הוט-מובייל אודות השקת רשת LTE-Advanced שאין לה.
• למה צמרת משרד התקשורת לא מוכנה להודות באמת ועל מי מחפים בגישה זו?

לא תמצאו את הנושאים הללו בשום כלי תקשורת אחר בישראל. למה? זה די ברור: אין מי שמבין בנושאים הללו (כי אלה שמבינים הלכו כנראה לעבוד בהייטק), וממילא העיתונות בארץ משרתת רק את האינטרסים הכלכליים \ האישיים \ הפוליטיים הצרים של הבעלים של אותם כלי התקשורת.

זה לא דבר חדש בעיתונות בישראל. ממש לא. לכן, לתבוע כעת ב"תביעה ייצוגית" בטענה, "שכלי התקשורת עבדו עלינו", היא בגדר היתממות מוחלטת והתעלמות ממצב עובדתי נתון הנמשך עשרות שנים ולא רק ב"ידיעות אחרונות".